ראשית המאפיה
מושב העובדים של חסידי חב"ד
כפר חב"ד נוסד בשנת ה'תש"ט (1949), שנה לאחר קום המדינה, על ידי האדמו"ר השישי לחסידות חב"ד, רבי יוסף יצחק שניאורסון. הכפר משמש מרכז חב"ד בישראל. ובהמשך, זכה לנשיאות הרבי מליובאוויטש, רבי מנחם מענדל שניאורסון שעמד בקשר רציף וקרוב עם החלוצים החב"דים שהקימו כפר מפואר על הריסותיו של הכפר הערבי ספרייא שננטש לאחר מלחמת תש"ח.
בראשיתו, הכפר התאפיין בתושבים חסידי חב"ד שעלו לארץ מרוסיה וממשפחות חב''דיות ממרוקו, אלו שינסו מותניים ובנו את ביתם, הפריחו את השממה, ייסדו מוסדות לימוד, הקימו בתי כנסת ותפעלו משקים שוקקים וחלקם אף עסקו בחקלאות. הכפר הוקם כיישוב חקלאי וכונה "מושב העובדים של חסידי חב"ד". בראשית ימיו, רוב תושבי הכפר עסקו בענפי חקלאות שונים כגידול בעלי חיים, עופות, ירקות שונים ופירות. במשך השנים, עם התקדמות הטכנולוגיה, ננטשה אט אט עבודת החקלאות בכפר חב"ד. במרוצת השנים הכפר גדל ונותרו בו רק מעט חקלאיים פעילים, המחזיקים כוורות ופרדסי אתרוגים, תפוזים ופירות הדר.
צריף צנוע ותנור קטן
כבר בימיו הראשונים של הכפר, החסידים אפו מצות מידי שנה, תחילה במבנה מאולתר ואט אט התרחבה המלאכה, התחדשו בכלי עבודה וגדל גם המקום. הרבי מליובאוויטש כתב רבות לתושבי הכפר בעניין אפיית המצות וליווה מלאכה זו בברכות ובמכתבים רציפים. כאמור, עוד בימיו החלוציים של הכפר, לקראת חג הפסח הראשון שלו (פסח תש"י), נפתחה המאפייה על ידי ר' יוסף פרמן על חורבותיו של בית ערבי נטוש (מהכפר ספרייא), בסמיכות לבית הכנסת המרכזי בכפר חב"ד. מבראשית, היה הרב יצחק מענדל ליס ע"ה שותף גם הוא להקמה, ובהמשך פנה לעסקנות ציבורית. בתחילה פעלה המאפיה במתכונת מצומצמת, אך הרבי דחף ללא הרף להרחבת ולהגדלת תוצרת המאפייה.
בצריף צנוע ולא גדול במיוחד, הוקמו העמדות להכנת המצות ובצד הצריף נבנה תנור קטן. בחיתוליה, יועדה המאפיה לרווחת תושבי הכפר שזה עתה יישבו את המקום, אלא ששמה של המאפיה נשא לו כנפיים בשל טיב העבודה וחומרת ההידורים שבה אל כל שכבות הציבור בארץ. היטב זוכרים וותיקי הכפר כיצד הגיע מתל אביב האדמו"ר הרה"צ אהרון מבעלז זצ"ל לאפות את המצות בכפר חב"ד. היה זה בתקופת הבוסר הראשיתית של הכפר כאשר עוד לא סללו בו כבישים והדרכים היו דרכי עפר משובשות. חסידיו של האדמו"ר מבעלז נשאוהו אל המאפיה כשהוא יושב על כסא, לבל תקשה עליו הדרך רבת המהמורות. כמוהו, נהג להגיע לאפות מצות גם האדמו"ר מספינקא זצ"ל ורבים אחרים.
"מצות פון כפר חב"ד"
ר' יוסף פרמן, מקים המאפיה זכה לקבל מהרבי עוד בשנות ההקמה הראשונות בקבוקי 'משקה' "בשביל המאפיה" מידי חורף בעונת האפייה לקראת התחלת העבודה. בהזדמנות אחרת הניח הרבי בכף ידו של ר' יוסף עוגת 'לעקאח', תוך אזהרה על דרך הצחות: "שלא תערבב מזה במצות". הרבי לא הסתפק בהתעניינות שטחית מהנעשה במאפיה, אלא ייעץ לרב הכפר על אופני ההידור השונים שיש להנהיג במאפיה.
הרבי דחף כל הזמן את עסקני חב"ד בארץ הקודש להתייחס למאפיה כאל 'מוסד' לכל דבר למען פיתוחה והתבססותה, ובעיני הרבי עצמו, מיד עם הקמתה; הייתה המאפיה לדידו של הרבי אחד ממוסדות הכפר. מקום אשר דרכו יכול החסיד להתקשר לרבו, בשל היותו מוסד אשר מייצר מצות- "מיכלא דמהימנותא", מאכל האמונה אשר דרכו נמשכת האמונה על ידי נשיא הדור- רועה האמונה.
הרבי הורה לעסקני אנ"ש לקנות רק מהמאפיה בכפר חב"ד ואף כתב לשלוחים שעליהם לשווק את המצות הנאפות בה בקהילותיהם. חיבתו של הרבי למאפיה הייתה כל כך גדולה, עד שבאחת היחידויות של מנהלה הראשון, הרב פרמן, התבטא הרבי: "אף יעדער אידישע סדר דארף זיין א מצות פון כפר חב"ד" , על כל שולחן-סדר יהודי צריכות להיות מונחות מצות-שמורה של כפר חב"ד.
בשנים הראשונות המאפיה הקטנה הורחבה במקצת באמצעות פחונים בעקבות מבצע "מצה לתלמיד" שהחל אז והפך את מבצע מצה עליו הכריז הרבי- לנחלת כלל תושבי ישראל שהגיעו לכפר בהמוניהם.
ניצנים של צמיחה
בתחילת שנות השמונים האחים לבית סטמבלר קיבלו לידיהם את ניהול המאפיה, המשפחה עלתה לארץ ישראל מברית המועצות כעשור קודם לכן וקבעה את משכנה בשיכון הרוסים בכפר חב"ד. אביהם של האחים סטמבלר, הרה"ח מאיר צבי סטמבלר ע"ה היה ידוע במסירות נפשו למען אפיית המצות ולמען הבאת בשר שחיטה יהודית כשרה ליהודים תחת אימת הק.ג.ב. לקראת חג הפסח. אל בית משפחת סטמבלר בטשקנט היו מגיעים יהודים באישון ליל לאפות מצות. האחים, שמידי לילה ביתם הפך למאפיית מצות מחתרתית, ספגו את ריח המצות אל עומק נפשם. ר' יעקב סטמבלר, בכור הבנים במשפחה היה מתלווה אל אביו אל מסעותיו, שהיו כרוכים במסירות נפש ממש, בתחושת שליחות עמוקה. שנות ילדותו הרכה ספוגות היו בעוז רוחו של אביו עת הצטרף אליו לחלוקת בשר לאחר ימי שחיטה מפרכים, ואל לילות חשאיים של אפיית מצות תחת משטר מאיים. בשנים אלו עוצבה בו מידה שהייתה ללחם חוקו במשך כל חייו- דבקות במטרה באופן טוטאלי ממש ובעניין המצות דווקא.
כבר עם עליית המשפחה ארצה, נכנס ר' יעקב לעבודה במאפיית המצות כעובד בתנור במאפייה של ר' פרמן ובכך עזר גם בפרנסת המשפחה בתקופה שבה חוו העולים קשיי קליטה בארץ והתקיימו בדוחק רב. לאחר מכן, חי תקופה קצרה בארה"ב, וגם שם עסק במצות, בין השאר. לאחר שהתבסס בחייו הפרטיים חזר ר' יעקב לכפר חב"ד והיה זה אך טבעי עבורו לשלב בין חושיו העסקיים לבין אמונתו היוקדת, ולהקדיש את חייו למפעל שכל כולו אמונה ורפואה. וכך, בתחושת שליחות עמוקה, רכש ר' יעקב את המאפיה מר' פרמן והזמין את אחיו ר' זלמן שיחבור אליו לניהול המאפיה - והאחים סטמבלר החלו להביא בשורה חדשה אל עולם המצות בארץ ובעולם. כשעברה המאפיה לניהולם - אשר הפיחה חיים חדשים במקום במלוא המרץ - נתן הרבי את אישורו להרחבת המאפיה לכדי בנין מפואר ומרווח ואף העניק מברכתו לפרויקט זה במכתב להנהלה: "נכון במאד מאד וה' יצליחם ויבשרו טוב, ובפרט כשיפרסמו ע"י השלוחים שיחיו וכיו"ב". העיסוק במאפיה היה חדור בתנופת עשיה כבירה ועם חזון לפיתוח ושגשוג שלווה יד ביד עם התייעצויות והתכתבויות רציפות עם הרבי.
פיתוח המאפיה נמשך גם לאחר שר' זלמן עזב את ניהול המאפיה לטובת עולם העסקים ובעל המאפיה, ר' יעקב, נותר לבדו בניהול וביסוס המאפייה בה השקיע את כל חייו, את הונו ואת נשמתו ממש.
מפעל של אמונה ורפואה
החל מהשנים הראשונות עמד הרבי בקשר רציף עם הנהלת המאפייה וקיבל דו"חות מפורטים לפרטי פרטים על ייסורי ההקמה, מהמורות ביורוקרטיות כאלה ואחרות, הידורים ופרטים רבים אחרים. חיבה יתרה גילה הרבי כלפי המאפייה והתייחס אליה כאל בבת עינו. נוסף על הפיתוחים המנהליים והאדריכליים במקום, ר' יעקב סטמבלר חולל מהפכה של ממש גם בתחום ההקפדות והטמיע הידורים רבים החל מתהליך העבודה כולו ועד לרמת המוצר המוגמר. בולטת במיוחד בעולם המצות יתרונה המובהק של המאפייה בכפר חב"ד במחזורי אפייה מהירים במיוחד, אליהם חתר ר' יעקב כל הזמן והביא להישגי המהירות המרשימים הללו שנמשכים עד היום בהצלחה רבה.
ואכן, מאמציו נשאו פרי ובמרוצת השנים נעשתה המאפייה לבעלת שם עולמי וקנתה לה אוהדים רבים, עד שכיום המצות מגיעות "לכל העולם כולו" כפי שהתבטא הרבי. המאפיה משכה אליה במשך השנים אישים רמי מעלה רבים, ביניהם שרים, שגרירים, אנשי פוליטיקה, דיפלומטיה, שררה ומשפט. לקראת חג הפסח תשע"ד ערך ראש ממשלת ישראל דאז, בנימין נתניהו, ביקור מתוקשר במאפיה, וכמוהו רבים אחרים.
אימפריה של נשמה
כאמור, שימשה המאפיה כציר מרכזי להפצת וקיום "מבצע מצה" מתחילת שנות השישים (הכפי"ם) או אז החלה נהירה של המוני בית ישראל מכל קצוות הקשת המגזרית בארץ למאפיה בכפר חב"ד בה חזו ההמונים במלאכת הכנת מצות שמורה. במכתביו לאנ"ש בארץ הקודש הביע הרבי את שביעות רצונו מפעילות ברוכה זו ואף עורר את החסידים היושבים בציון לקחת חלק בחלוקת מצה שמורה זו בסביבתם.
בי"א ניסן תש"ע (2010) נפטר ר' יעקב סטמבלר לאחר מאבק קשה במחלה הארורה, מותיר אחריו מפעל חיים חוצה יבשות, אותו הותיר לילדיו לניהול, שימור ופיתוח שליחות חייו במאפיית המצות כפר חב"ד. כיום ילדיו מנהלים את המקום, כאשר בראש הניהול בפועל עומד בנו בכורו, הרב מאיר סטמבלר, שליח הרבי בדנייפרופטרובסק ויו"ר איגוד הקהילות היהודיות באוקראינה. בשנים האחרונות זכתה המאפיה לתנופה אדירה וממקום מושבה בכפר חב"ד היא פורשת זרועות של שליחות, אמונה ורפואה לכל רחבי העולם, ביתר שאת וביתר עוז. זוהי לא רק מאפייה, אלא אימפריה של נשמה.